החלטה בתיק ע"ע 33630-06-11

1.      לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל- אביב יפו מיום 23.1.11 (השופטת נטע רות ונציגי הציבור מר שלוש ומר קרצ'ר; תע"א 2247/08).

הדיון בבית הדין האזורי

2.      בבית הדין האזורי התבררה תביעתה של המשיבה, עובדת זרה מהפיליפינים, לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, שכר עבודה, דמי הבראה ופדיון חופשה.

 המשיבה טענה כי עבדה אצל אבי המבקשת, מר גלורגלוס וביצעה בביתו את כל עבודות הבית, לרבות גיהוץ ניקיון ובישול, כאשר במהלך שלוש שנות עבודתה האחרונות היא נתנה שירותי ניקיון גם למבקשת בביתה ובנוסף אף טיפלה בשני ילדיה.

לגרסת המשיבה, היתר העסקתה הוסדר באמצעות צד ג' - מר עדאקי - נכה המרותק לכסא גלגלים, שהחזיק אותה שעה היתר להעסקת עובד זר. לדבריה על-פי העסקה שנרקמה, מר עדאקי הוא שאמור היה להירשם כמעסיק בדרכונה, בתמורה לסכום שיקבל מאבי המבקשת, שהעסיקה בפועל.

המשיבה תבעה בבית הדין האזורי פיצויי פיטורים וזכויות נוספות, המגיעות לה עקב  הפסקת עבודתה באופן פתאומי אצל המבקשת ואביה.

המבקשת ואביה, הכחישו מצידם כי היו מעסיקיה של המשיבה. לטענתם, מר עדאקי הוא שהעסיק את המשיבה ושילם את שכרה. לטענתם, נתנה לו המשיבה שרותי סיעוד, עת התגורר בשכירות בביתו של אבי המבקשת.

מר עדאקי, אשר צורף כנתבע נוסף בתיק, טען בבית הדין האזורי כי בשל בעיות בחיי נישואיו, הוא שכר יחידת דיור אצל אבי המבקשת ובה התגורר לדבריו עם המשיבה. לשיטתו , הוא שהה שם "חלק מהזמן" ובשאר הזמן התגורר עם אשתו - נכה בשיעור של 100% שהעסיקה אף היא מטפלת צמודה. לטענתו שולם למשיבה בתמורה לעבודתה אצלו "כל המגיע לה".

3.      ביום 23.1.11 קיבל בית הדין האזורי את גרסת המשיבה, לפיה המבקשת ואביה הם אלו שהעסיקוה במשותף, בתקופה הרלוונטית וחייבם לשלם למשיבה תשלום בגין פיטוריה ותשלומים נוספים כפועל יוצא מכך.

הבקשה להארכת מועד

4.       על פסק דין זה, מגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. במסגרת הבקשה, טוען בא כוחה של המבקשת כי פסק הדין המקורי הומצא למשרדו בתחילת חודש פברואר וכי במהלך חודש מרץ הומצאה פסיקתא מבית הדין, לאור פליטת  קולמוס בשם המשפחה של המבקשת. לטענתו ניסה מאז להשיג את המבקשת אך הקשר חודש ביניהם רק בחודש מאי ומכאן נבע האיחור בהגשת הבקשה.

המבקשת, באמצעות בא כוחה, מוסיפה לעניין סיכויי הערעור כי הם גבוהים, בנסיבות העניין, וכשלעצמם מהווים "טעם מיוחד" לקבלת הבקשה.

המשיבה, בתגובתה לבקשה להארכת מועד, טוענת כי המבקשת לא מעלה כל "טעם מיוחד" המצדיק את השיהוי הניכר בהגשת הבקשה וכן כי טענותיה לעניין סיכויי הערעור, משוללי יסוד.

דיון והכרעה

5.      המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן: " התקנות") אשר קובעת:

"המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד שונה להגשת ערעור.

פסק הדין ניתן בבית הדין האזורי ביום 23.1.11, משהוגשה הבקשה להארכת מועד ביום 20.6.11 הרי שהוגשה בשיהוי ניכר.

בהתאם לתקנה 125 לתקנות, לבית הדין סמכות להאריך מועדים, בהתקיים "טעם מיוחד":

  "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".